קיסם המחולל קרע קטן בעור מעורר אגב כך קרב של ממש בתוככי הגוף – תגובה דלקתית.
תאי מחושים בקרבת האתר הפגוע משחררים כימיקלים, שמשפיעים על נימים סמוכות. כלי-הדם הזעירים מרחיבים את דופנותיהם ומגדילים את נקבוּביותם. הזרימה של תוספת דם לאזור גורמת להאדמת העור והתחממותו. נסיוב הדם נוטף מן הנימים הדולפות וגורם לתפיחה של הרקמה הפצועה ולהגברת הרגישות שלה.
בתוך שעה מתגייסים תאי דם לבנים, נייטרופילים, למלחמה במיקרובים פולשים, שהקיסם החדיר לגוף. התאים הקטנים הללו מוּחשים לזירת הקרב, מחליקים דרך הדפנות של הנימים וזוללים את הבקטריות.
כעבור זמן-מה מתחילים להגיע גם תאי דם גדולים יותר, המאקרופאג'ים. "אוכלי הנבלות" האלה מטאטאים את האתר, כורכים את רגליהם המדומות דמויות-האצבע מסביב לבקטריות שנותרו ואוכלים אותן. המאקרופאג'ים טורפים גם נייטרופילים מתים ושאר מיני פסולת.
במשך שעות, לעתים קרובות ימים, התאים הלבנים אוזרים את כל כוחם כדי להביס את הצבא הפולש ולהכשיר את הדרך לתהליכי ההבראה והשיקום.
