עבדת שוכנת ברמת עבדת שבהר הנגב, בגובה של כ- 600 מ' מעל פני הים. היא נוסדה על ידי הנבטים כתחנת דרכים לשיירות מסחר, ופרחה ושגשגה בתקופה הרומאית והביזאנטית. הכיבוש המוסלמי הביא לניוון האזור, ובסופו של דבר לנטישת העיר. גורל דומה פקד את ערי הנבטים האחרות שהוקמו במרחבי הנגב.
 |
התקופה הנבטית - משבטי נוודים לעם סוחרים |
הנבטים ייסדו את עבדת כתחנה על "דרך הבשמים" - הנתיב המסחרי שלהם. בנתיב זה הובילו הנבטים תבלינים, בשמים ואוצרות שהגיעו ממזרח אסיה ומחצי האי ערב. הסחורות הועברו דרך הנגב אל נמלי הים התיכון.
הסחר שהתנהל לאורך הדרך העשיר מאוד את הנבטים, והם הפכו מעם של נוודים ליושבי קבע. מרכז ממלכתם הוקם בפטרה שבעבר הירדן המזרחי.
הנבטים שבאזור עבדת התגוררו תחילה באוהלים, וכשהתחזקו, הקימו את העיר. העיר נקראה על שמו של המלך הנבטי עבדת השני.
כיום כמעט אי אפשר להבחין בעבדת בשרידים מהתקופה הנבטית. השרידים הנגלים לעין הם שרידי העיר מהתקופות המאוחרות יותר - הרומאית והביזאנטית - שרידי הערים שנבנו על הבסיס הנבטי הקדום.
אברהם נגב, שחפר בעבדת, חשף שלושה מרכזי פעילות חשובים מהתקופה הנבטית:
מקדש
מחנה צבאי
בית מלאכה לכלי חרס (בית יוצר)
סביב בית היוצר נמצאו אלפי שברים של חרסים עדינים ודקים, שרק הנבטים ידעו ליצור. המטבעות שנמצאו לצדם אפשרו לקבוע את גילם המדויק.
|
התקופה הרומאית - עבדת כמרכז עירוני-חקלאי |
בראשית המאה השנייה לספירה סופחה ממלכת הנבטים לאימפריה הרומאית, ששלטה באזור. הרומאים ביטלו את השימוש ב"דרך הבשמים" והעדיפו על פניה נתיב מסחרי אחר. הנבטים, שנאלצו להסתגל למציאות החדשה, עברו מהפך, והחלו לעסוק בחקלאות.
בוואדיות ובמדרונות מסביב לעבדת הם בנו חוות חקלאיות שאספו מי נגר, וכך השקו את השדות המעובדים. בתחכום רב הצליחו לאסוף כמות מים של 500-300 מ"מ גשם באזור שיורדים בו רק 100 מ"מ מים.
|
התקופה הביזאנטית - תור הזהב של עבדת |
לשיא פריחתה הגיעה עבדת בתקופה הביזאנטית (לפני 1,400 שנה), כשהנצרות הפכה להיות הדת הרשמית באימפריה.
במקום המקדש הנבטי הוקמו שתי כנסיות מפוארות שאבני הבניין שלהן נלקחו מן הבניינים הנבטים הקדומים.
שני אגני הטבילה (למבוגרים ולילדים) שנמצאו בכנסייה הצפונית מבין השתיים מעידים על כך שהתושבים המקומיים אימצו את הדת הנוצרית. גם השמות המופיעים בכתובות שנתגלו אינם נבטיים, אלא יווניים ונוצריים.
עבדת הייתה מוקפת אלפי דונמים של שטחי חקלאות. בעיר ובסביבתה נמצאו חמש גתות לדריכת ענבים ליין, בית בד לעצירת שמן וריחיים של בזלת לטחינת תבואה.
בעבדת נבנו מתקנים משוכללים לאגירת מים, ובמדרון המערבי נחצבו מערות רבות בתוך הסלע הרך. המערות שימשו למגורים, למלאכה וכמחסנים לתוצרת חקלאית כמו יין, שמן ופירות.
בסוף התקופה הביזאנטית, לפני 1,300 שנה, פלשו צבאות המוסלמים לנגב. פלישה זו הובילה לנטישת עבדת, שכן המוסלמים לא גילו עניין מיוחד באזור.
