במקומות רבים בנגב, על גבי סלעים או על פני קרקע הלס, ניתן להבחין במעין צמחים משונים, במגוון רחב של צבעים. חלקם יוצרים מעין קרום על גבי הסלע, אחרים נראים כעלעלים, כקשקשים או כמו שיחים זעירים בגודל של סנטימטרים אחדים, ויש גם כאלה הצומחים בתוך הסלע ממש. אלו הן החזזיות.
 |
מהי חזזית? |
חזזית אינה צמח במובן המקובל של המילה. למעשה, היא שילוב של פטרייה ואצה שחיות יחד בסימביוזה. אילו חתכנו את החזזית והסתכלנו במיקרוסקופ, היינו רואים שהיא בנויה כעין סנדוויץ: שתי שכבות של פטרייה וביניהן שכבה של אצה.
|
כיצד מתקיימת החזזית בתנאים קיצוניים? |
השילוב של אצה ופטרייה הוא מוצלח ביותר ומאפשר לחזזית להתקיים גם בתנאים קיצוניים מאוד. ניתן למצוא חזזיות כמעט בכל מקום בעולם: באזורי הקטבים, ביערות טרופיים, במדבריות חמים, בחופי ים שיש בהם רסס של מים מלוחים ועוד.
בחזזית מתקיים תהליך של שיתוף פעולה, שבו כל מרכיב תורם את חלקו: האצה תורמת חומרי מזון הנוצרים בתהליך ההטמעה (פוטוסינתזה); לפטרייה יכולת גבוהה לקלוט במהירות מים הדרושים לה ולאצה: תוך מספר דקות עשויה תכולת המים בחזזית לעלות עד לכמות הגדולה פי שלושה ממשקל החזזית ללא נוזלים; הפטריה גם מגינה על האצה מפני עוצמת אור גבוהה מדי, ומפני פגיעות פיזיות.
קצב הגידול של החזזיות במדבר הוא איטי, לעתים פחות ממילימטר אחד בשנה. אך יתרונן הוא בכך שאינן זקוקות כלל לגשם, ומסתפקות במי טל בלבד.
|
חשיבות החזזיות במערכת האקולוגית של הנגב |
החזזיות הן מזונם של חלזונות השיננית המצויים בנגב. חלזונות אלה נאכלים בבוא העת על-ידי טורפים שונים. שרשרת מזון זו היא מיוחדת במינה בעולם, בכך שאינה תלויה במי גשם, אלא מבוססת על טל בלבד (כאמור חזזיות המדבר אינן זקוקות כלל לגשם, ומסתפקות במי טל).
רוב החזזיות הנאכלות על-ידי השינניות הן אנדוליתיות, כלומר, הן חיות בתוך הסלע עצמו. כדי להגיע אל החזזית, מפוררים החלזונות את שכבת הסלע העליונה. גם החזזית מפרישה חומרים כימיים שונים הגורמים לבלייה של הסלע, כדי שתוכל לגדול.
בלייה של הסלע על-ידי החלזונות ועל-ידי החזזיות מביאה להיווצרות קרקע. במאמר שפורסם בכתב העת המדעי החשוב "Science" העריכו שכמות הקרקע הנוצרת כתוצאה מאכילת חזזיות על-ידי שינניות שווה לכמות הלס המגיעה עם הרוח.
