עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקים
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
הדולפינים ידועים כבעלי-חיים חברתיים וחביבים המשתוקקים ליצור קשר עם בני אדם. מיוחסות להם אף השפעות חיוביות מאוד על האדם. אולם מתברר כי הדולפינים אינם מסבירי פנים תמיד, לא כלפי בני אדם ולא בינם לבין עצמם, ואילו יחסו של האדם לדולפינים הוא לעתים ציני ומחפיר.



סודות של דולפינים
מחברת: שירז פשינסקי


הדולפינים החייכניים ידועים כבעלי-חיים חברתיים וחביבים המשתוקקים ליצור קשר עם בני אדם. מיוחסות להם אף השפעות חיוביות מאוד על האדם, וקיימות בעולם תוכניות רבות שבמסגרתן נכים ובעלי מוגבלויות ואף נשים יולדות שוהים במחיצתם. ואולם מתברר כי לאידיליה זו יש גם צדדים אפלים: הדולפינים אינם מסבירי פנים תמיד, לא כלפי בני אדם ולא בינם לבין עצמם, ואילו יחסו של האדם לדולפינים הוא לעתים ציני ומחפיר

סדרת הטלוויזיה משנות ה- 60 "פליפֶּר" הפכה את ‏הדולפינן החביב והחייכן ליונק הימי האהוב בעולם. ‏הפופולריות הגדולה של הדולפינים ומבנה פניהם ‏המחייך גורמים לרבים לחשוב כי אלו בעלי חיים ‏עליזים, ידידותיים ולהוטים ליצירת קשר עם בני אנוש. ‏במובנים מסוימים הדבר נכון. הדולפינים הם חיות ‏חברתיות מאוד ובשבי הם משתוקקים ליצור קשר עם ‏האדם. אך לדולפינים גם צדדים פחות חייכניים, אשר ‏לרוב לא מוצגים לעיני הקהל הצופה בהם במופעי ‏הראווה ב"עולמות המים" התיירותיים ברחבי העולם, ‏ולא נחשפים בפני אלה המשתוקקים לשחות עמם. ‏

יש גם סודות אפלים שנקשרו בדולפינים, שלא באשמתם ‏‏- בצבאות מסוימים נוהגים להשתמש ביונק הידידותי ‏ככלי מלחמה.‏

מטרתי איננה להוציא שם רע ליונקים מופלאים ‏ואינטליגנטים אלה, אלא לחשוף פרטים אשר עד היום ‏כמעט ולא הוזכרו בהקשר לדולפינים. קטל עוללים, ‏אלימות, גילוי מוקשים ולכידת צוללנים בעת מלחמה הם ‏רק חלק מהם. ‏

מיהם הדולפינים?‏

הדולפינים הם יונקים ימיים השייכים לסדרת ‏הלווייתנאים (‏Cetacea‏), הכוללת לווייתני מזיפות, ‏לווייתני שיניים ודולפינים. הדולפינים מחולקים למספר ‏משפחות. כ- 50 מיני דולפינים חיים בעולם, רובם ‏באוקיינוסים ומיעוטם במים מתוקים; לכולם שיניים ‏קטנות ומשוננות שמספרן יכול להגיע ל-200. אורכם של ‏רוב מיני הדולפינים מגיע לכשני מטרים, כאשר הזכרים ‏ארוכים בכ- 10% מהנקבות. בטבע הדולפינים הם טורפים ‏וניזונים מטרף חי; דולפינים החיים בשבי יכולים ‏להתרגל למזון אחר. מזונם העיקרי הוא דגים, בעיקר ‏מליחים (הרינג), מקרל וסרדינים. ישנם אף מינים הצדים ‏תמנונים. ‏

הדולפינים הם בעלי חיים חברתיים מאוד הן ‏כלפי בני מינם והן כלפי מינים אחרים. רובם חיים ‏בלהקות המורכבות בעיקר מקרובי משפחה, זכרים ‏ונקבות בני גילים שונים, אם כי יש גם מינים המתאחדים ‏ללהקות על-פי קריטריונים מסוימים: קבוצת גיל, אמהות ‏וולדות, פרטים צעירים, או קבוצת זכרים. לעתים יש ‏זכרים המעדיפים לשחות לבדם. עולם התקשורת של ‏הדולפינים רחב ועדיין אינו נהיר לנו כל צרכו. הם ‏מתקשרים זה עם זה ועם מינים אחרים בעזרת מחוות גוף ‏וצלילים. ‏

בדומה לעדרים הדוהרים בערבות אפריקה וצפון ‏אמריקה, הדולפינים נעים באוקיינוסים בלהקות שגודלן ‏משתנה ממין למין. הם חיים יחד כדי להזדווג, לאכול, ‏לזהות אויבים ולהתגונן מפניהם, וכן כדי לגדל את דור ‏ההמשך שלהם. דולפינים החיים במים עמוקים נודדים ‏בקבוצות גדולות יחסית הנקראות עדרים (עדר יכול ‏למנות כמה מאות ואפילו אלפי פרטים). לעומתם אלו ‏החיים קרוב יותר לחוף נעים בלהקות המונות כמה ‏עשרות, ולעתים מגיעות למאות פרטים. ‏

מיני דולפינים החיים בקרבת החוף נחקרו יותר ‏ממינים אחרים, שכן קל יותר לצפות בהם ולמצוא בהם ‏סימני זיהוי אישיים, שהם תנאי חשוב בכל מחקר.‏

אורח חייהם המורכב של הדולפינים, תבונתם ‏הרבה ויחסיהם ביניהם לבין עצמם ועם מינים אחרים ‏מהווים נושאי מחקר פופולריים ביותר. מדי יום ‏מתקבלים נתונים חדשים לגבי התקשורת הסונארית ‏שלהם, תהליכי החִברות והציד שלהם, מידת הבנתם את ‏האדם ואפילו על המהלך האבולוציוני שהוביל למעבר ‏של אבותיהם מן היבשה אל המים.‏

לעתים מתגלים גם ממצאים מפתיעים: הדולפינים ‏יכולים לגלות אלימות כלפי בני מינם, חבריהם ללהקה, ‏כלפי מיני יונקים ימיים אחרים ואף כלפי האדם - אם כי ‏הדעות חלוקות בכל הנוגע ליחסם האגריסיבי לעתים ‏כלפי אנשים, מאחר שבמקרים רבים בני האדם אינם ‏יודעים כיצד להתנהג בקרבת הדולפינים, שעלולים ‏לפרש פעולות מסוימות כהתגרות.‏

הדולפינן בו נתמקד בהמשך הוא בין הגדולים ‏והמוכרים בעולם - הדולפינן הים תיכוני (‏Bottle nose ‎Dolphin ‎‏ ובשמו המדעי ‏Tursiops truncatus‏), אשר ‏נחשב לדולפינן הידידותי ביותר לאדם. שמו הלועזי ניתן ‏לו בזכות חוטמו הגלילי, המזכיר צורת בקבוק. זהו ‏הדולפינן בעל האינטליגנציה הגבוהה ביותר מבין ‏הדולפינים. אין אף חיה אחרת בגודלו (הפיזי) של ‏הדולפינן הים-תיכוני עם מוח מפותח כל כך. למעשה, ‏דולפינן זה הוא בעל החיים השני אחרי האדם מבחינת ‏‏"מקדם המוח" (היחס בין גודל המוח לבין גודל המוח ‏הממוצע של יונק בעל אותו גודל גוף, שלו מקדם מוח = ‏‏1.0): מקדם המוח של האדם 7.4 לערך, של הדולפינן 5.6, ‏ושל שימפנזה 3.0 . ‏

אורכו של הדולפינן הים-תיכוני מגיע לכשלושה ‏מטר והוא שוקל כ- 200 ק"ג. הוא ניזון בעיקר ‏מחסילונים, תמנונים, צלופחים ומגוון רחב של דגים, ‏ובמקומות רבים בעולם אפשר לראותו שוחה בקרבת ‏סירות דיג. הוא חי בלהקות המונות מספר עשרות פרטים, ‏זכרים ונקבות בני גילים שונים, ותפוצתו בעולם גדולה ‏בזכות כושר הסתגלותו הגבוה. הדולפינן הים תיכוני ‏חובב מים חמימים ורדודים ונפוץ בעיקר במפרצים ‏ולגונות (מכאן היכרותו עם האדם). קל יותר לאלפו ‏מאשר בעלי חיים אחרים, מה שלא תמיד פועל לטובתו, ‏ועל כך בהמשך.‏

אלימות דולפינים כלפי בעלי חיים

למרות שלרוב מתנהגים הדולפיננים בסובלנות ובידידות, ‏הם יכולים להיות מאוד תוקפניים זה כלפי זה וכן כלפי ‏מינים אחרים. ממקרים שתועדו עולה כי התנהגויות אלו ‏יכולות לנבוע מסיבות שונות, שחלקן עדיין לא מובן לנו, ‏החל במריבה על בת זוג וכלה בשליטה במקורות מזון.‏

בשנות ה-90 נמצאו בחופי צפון-מזרח סקוטלנד ‏למעלה ממאה גופות של דולפיננים. בנתיחות שלאחר ‏המוות בגופם המרוטש של הדולפיננים הבוגרים נתגלו ‏שברים רבים בצלעות ובעמוד השדרה וכן פגיעה ‏באיברים פנימיים. נראה היה כי הם פשוט נמחצו למוות. ‏לתדהמתם של הביולוגים לא היה מדובר במדחף של ‏אוניה או מעשה ידי אדם. הם הופתעו לגלות סימני ‏שיניים טריים על הגופות, אשר תואמים בדיוק לאלה של ‏דולפינן בוגר. ‏

בסוף שנת 2002 דיווחו מדענים מאותו אזור על ‏פרץ אלימות בקרב להקת דולפיננים. אותם מדענים, אשר ‏חקרו את חיי הדולפיננים למעלה מעשור, היו המומים ‏מההתנהגות האכזרית שאלה גילו כלפי דולפינים ממינים ‏אחרים ואף כלפי בני אדם, התנהגות שכללה נשיכות ‏ושבירת עצמות. במקרה נוסף שדווח מאותו אזור נהרגו ‏דולפיננים על ידי בני מינם בעת מריבה על מקורות מזון. ‏התנהגות זו מהווה עבורנו אזכור לעובדה כי מדובר ‏בטורף ימי, אשר ייראה חינני וידידותי, אך בדיוק כמו ‏אריה רעב, לא יהסס לתקוף כדי להשיג את ארוחתו.‏

דולפיננים זכרים נוטים לגלות אלימות כלפי בני ‏מינם כאשר הם חיים לבדם או בקבוצות קטנות ומלוכדות ‏המונות שניים-שלושה פרטים. קבוצות אלו נוצרות בדרך-‏כלל כאשר הדולפיננים הצעירים כבר עזבו את אמם ‏ולהקתם אך טרם הגיעו לבגרות מלאה. הקשר הנוצר בין ‏זכרים אלה הוא הדוק מאוד ונמשך זמן רב. ‏

להקות קטנות אלו של זכרים בוגרים כמעט שאינן ‏באות במגע עם דולפיננים צעירים, ובמפגשים אפשריים ‏מפגינים בני להקת הזכרים אלימות רבה כלפי הצעירים. ‏זכרים בוגרים אלה מתנהגים בבריונות גם כלפי נקבות ‏שהגיעו לבגרות מינית, עמן הם מעוניינים להזדווג. אז ‏הם פועלים ככנופייה ומפרידים בכוח את הדולפיננות ‏מלהקתן.‏

קטל עוללים

הדולפינן הוא המין הראשון בקבוצת היונקים הימיים ‏שהתגלתה אצלו התופעה של קטל עוללים. ‏

שפכו אור על הנושא חוקרים סקוטים, אשר מצאו ‏ולדות ופרטים צעירים מתים של דולפיננים. בדומה ‏למקרי המוות שתוארו קודם, גם הדולפיננים הצעירים ‏מתו בשל מחיצות ונשיכות. בהזדמנות אחת הצליח אחד ‏החוקרים לתעד במצלמתו דולפינן ים-תיכוני בוגר דוחף ‏בחוזקה, נוגח ומעיף לאוויר דולפינן צעיר, משחק עם ‏גופו ומקפיץ אותו כאילו היה כדור במשך כשעה...‏

מדוע הם עושים זאת? - ההשערה היא כי מדובר ‏בקטל עוללים, תופעה הקיימת בקרב יונקים טורפים ‏אחרים, ביניהם יונקי יבשה רבים כגון אריות, נמרים ‏וקופים.. אריה בוגר, אשר ניצח בקרב על שליטה בלהקה ‏וגירש זה עתה את השליט הקודם, קוטל את הגורים, ‏שהם צאצאיו של המנוצח. הוא רוצה שהלביאה תתייחם ‏מהר ככל האפשר, תמליט את גוריו ותגדל אותם מבלי ‏שתצטרך להקדיש זמן לטיפול בצאצאי האריה המובס. ‏

בדומה ללביאות, נקבות דולפיננים פוריות אינן ‏פעילות מבחינה מינית כל עוד הן מגדלות צאצאים, ‏תקופה היכולה להימשך כשנתיים ואף יותר. אך אם ‏תאבד דולפינה את צאצאה היא תתייחם תוך ימים מספר ‏ותמליט כשנה לאחר התעברותה. קטל עוללים יגרום ‏לנקבה להתייחם כמעט מייד, ואז גדלים סיכוייו של ‏הדולפינן לצאצאים משלו. תיאוריה זו תואמת מחקרי ‏דולפיננים אחרים שנערכו במפרץ הכרישים באוסטרליה. ‏אמנם, שם לא דווח על קטל עוללים, אך נמצא כי נקבות ‏נעשות פוריות ומתייחמות בתוך שבוע עד שבועיים מרגע ‏שאיבדו את צאצאיהן. ‏

השערה אחרת היא כי אולי מדובר במשחק שיצא ‏מכלל שליטה, או בצעירים שמתרגלים טריפה או אולי ‏בהרג שנבע מתסכול מיני. ‏

לעומת הדולפיננים, ייתכן שבמיני לווייתנאים ‏ודולפינים אחדים קיים מנגנון הפועל למנוע קטל ‏עוללים. אצל הדולפינן האטלנטי המנוקד (‏dolphin‏ ‏Spotted‏), למשל, נמצא שהנקבה מזדווגת עם זכרים ‏רבים, עובדה המונעת מהם לדעת מיהו האב הביולוגי. ‏אולי זו הסיבה שהם אינם נלחמים זה בזה על זכות ‏ההזדווגות וגם נמנעים מלהרוג את הצאצאים.‏

אלימות כלפי האדם ‏

רבים שוחים וצוללים עם דולפינים ברחבי העולם. ‏מיוחסות להם תכונות והשפעות חיוביות מאוד על האדם: ‏במקומות שונים בעולם קיימות תוכניות מיוחדות ‏לשחייה וצלילה עבור נכים ובעלי מוגבלויות עם ‏הדולפינן הים-תיכוני, נשים רבות העדיפו לעבור ‏במחיצתם את חוויית הלידה, ילדים ומבוגרים כאחד ‏התגברו על פוביות ופחדים שונים בזכות קרבתם ומגעם ‏של הדולפינים, והרשימה עוד ארוכה.‏

אך האם המגע עמם בטוח? וכיצד משפיע מגע זה ‏על הדולפינים?

בעוד אלימות הדולפיננים כלפי יונקים ימיים ‏נדירה יחסית וקשורה לאורח חייהם הפראי בטבע, ‏אלימותם כלפי האדם מתקיימת בעיקר בקרב דולפינים ‏החיים בשבי, ויכולה במקרים רבים להיות מוסברת ‏דווקא מניתוח התנהגותנו אנו. ‏

קשה לדעת מהו המספר המדויק של מקרי אלימות ‏דולפיננים כלפי בני אדם כיוון שאין דרישת דיווח מצד ‏גוף רשמי כלשהו. עם זאת, מדיווחים של כלי התקשורת ‏על אנשים שנפצעו ואף נהרגו על-ידי דולפיננים, ניתן ‏להניח כי מקרים אלה שכיחים יותר ממה שאנו חושבים. ‏אך חשוב להבין כי הגורם העיקרי להתנהגותם זו של ‏הדולפיננים הוא בדרך כלל האדם, אשר לא מבין כיצד ‏פעולתו עלולה להתפרש על ידם כהתגרות אלימה. ‏

החוקר טרוור ספראדלין (‏Spradlin‏) מהשירות ‏הימי הלאומי בארה"ב מניח כי מספר האירועים מסוג זה ‏יעלה ככל שיועברו יותר דולפיננים מסביבתם הטבעית ‏למתקני שבי, בהם הם ישתתפו בתוכניות שחייה עם בני ‏אדם ובתצוגות ראווה, וכן ככל שהצוות שיעבוד עם ‏דולפיננים פראיים אלה, אשר לא הורגלו עד כה למגע ‏עם אנשים, יהיה פחות מיומן.‏

ספראדלין ממשיך ומציין כי למרות הפגנת ‏הידידות הרבה של הדולפיננים כלפי האדם, הם אינם ‏חיות מבויתות גם כשהן חיות בשבי ומאולפות לבוא ‏במגע עם בני אדם. הם גדולים, חזקים ויכולים לגרום נזק ‏רב.‏

מאחר שהורגלנו לראות בדולפינים אטרקציה, ‏בעלי חיים מדהימים המציגים להטוטים מרהיבים לקול ‏תשואות הקהל, אמצעי הזהירות הטבעיים שאותם אנו ‏נוקטים כלפיהם מצומצמים. נכון שלעתים מתחשק לקפוץ ‏למים ולצלול עמם, אך האם מישהו היה חושב לעשות ‏זאת גם בבריכת כרישים? האם הורים היו נותנים ‏לילדיהם לשחק עם טיגריס או נחש? נראה שלא: פשוט ‏מפני שאנו חוששים מאותן חיות חזקות, פראיות ובלתי ‏צפויות אלו.‏

דין ברנל (‏Bernal‏), ביולוג ימי וחוקר דולפינים ‏מזה שנים רבות, מוביל תוכנית חינוכית לקהל הרחב ‏המדגישה את חשיבותה של התנהגות נאותה בסביבת ‏דולפינים. ‏

בארה"ב שחייה עם דולפיננים אסורה, אך ‏תוכניות רבות מסוג זה צוברות פופולריות רבה במדינות ‏רבות בעולם, ביניהן הונדורס, יפן, מקסיקו, ברמודה, ‏ישראל ועוד. ברנל מציין כי גם כאשר הדולפיננים ‏מקבלים תנאים אופטימליים בשבי, אין הם ליצנים ‏שמחים, והם עלולים להיות במצב עקה (‏stress‏) אשר ‏יגרום להתנהגויות בלתי צפויות, אפילו כלפי מאמניהם ‏המוכרים.‏

בהתחשב במידותיהם, כוחם וכושר התמרון ‏והתנועה המדהימים שלהם במים, קל להבין מדוע אנשים ‏שמעולם לא שחו עם דולפינים ננגחו על ידם, נהדפו או ‏נגררו על ידם אל מתחת למים.‏

כזכור, אחת מדרכי התקשורת של הדולפינים היא ‏שפת גוף. רבים להוטים להיכנס למים ולגעת בדולפינים ‏מבלי להיות מודעים לכך שתנועותיהם מביעות תוקפנות ‏ועוינות כלפי הדולפיננים. הם גם אינם מודעים לאזהרות ‏ולאיתותים שהדולפיננים משדרים כלפיהם. הדיפות, ‏חיכוך שיניים לאורך הגוף, דחיפות, התנגשויות, נגיחות, ‏התקרבות תוך פתיחת פה, משיכת האדם אל מתחת למים ‏והערמת קשיים על יציאה מהמים, כל אלה מעידים על ‏כך שהדולפין נתון במצב של מגננה ועלול לתקוף. ‏

מעניין לגלות כי דווקא נשים וילדים הם המטרה ‏העיקרית לפגיעת דולפיננים אלימים. על פי מחקר ‏שנערך בעולם המים באוהיו שבארה"ב, עלתה אפשרות ‏כי דולפיננים זכרים עלולים להיות תוקפניים כלפי נשים ‏כשהם חשים את ההורמונים שגופן משחרר לפני תחילת ‏דימום הווסת. מתוך 24 דיווחים על התנהגות אלימה של ‏דולפיננים במקום במשך 5 שנים - 22 מהם כוונו ישירות ‏כלפי נשים. השניים האחרים כוונו כלפי ילדים צעירים, ‏אשר כנראה הפגינו פחד. ‏

חשוב לדעת שלא הכול בכוונה, מתרחשות גם ‏תאונות... מובן שחשוב לזהות התנהגות אלימה בקרב ‏דולפינים, אך יש לזכור כי לפעמים תוך כדי משחק ‏ושובבות קורות תאונות, וכשמדובר בדולפינן השוקל כ- ‏‏200 ק"ג, אשר לא תמיד מודע לכוחו העצום, התנגשות ‏‏"קטנה" יכולה להיות כואבת מאוד...‏

החוקרת קתלין דובזינסקי (‏Dubzinski‏) למדה ביפן ‏את אורח חייהם של דולפיננים באזור בו תוכניות שחייה ‏עם דולפיננים מקובלות ומבוקשות. דובזינסקי, ברנל ‏ורבים אחרים הדואגים לשלומם של הדולפיננים חוזרים ‏ומדגישים מדוע כה חשוב להבין את אמצעי התקשורת ‏של הדולפינים, ההתנהגות ומחזור החיים שלהם, וכן את ‏דפוסי האכילה והמנוחה שלהם, כדי לא להפריע ‏ולהשחית אותם, או חלילה לגרום לפציעות בקרבם או ‏בקרבנו.‏

רוב המרכזים המציעים תוכניות שחייה עם ‏דולפיננים אינם לוקחים אחריות על התנהגות ‏הדולפיננים ובעלי החיים האחרים אותם הם מחזיקים. ‏כאמור, אותם מקומות אינם מחוייבים לדווח על תקריות ‏אלימות בין דולפיננים ובני אדם, וכך קורה שרוב ‏המקרים אינם מגיעים כלל לידיעת הציבור.‏

יש מקומות, ביניהם ריף הדולפינים באילת, אשר ‏מציעים לדולפיננים סביבת מחייה טבעית בים תוך מתן ‏כניסה ויציאה חופשית שלהם למקום. הריף באילת מציע ‏תוכניות הסברה ולימוד, המעודדות הכרה והתוודעות של ‏הקהל לעולמם של הדולפינים.‏

ממחקרו של טוני פרוהוף (‏Frohoff‏) בנושא הקשר ‏שבין דולפיננים ובני אדם, עולה כי מבקרים רבים נפצעו ‏במהלך שחייה עם דולפיננים בתוכניות מעין אלו ‏המחזיקות דולפיננים בתנאי שבי ירודים, פציעות שכללו ‏שברים, נשיכות וחבורות. התברר כי גם דולפיננים החיים ‏בטבע אך הואכלו על ידי אנשים גילו לא פעם תוקפנות ‏כלפי צוללנים ושחיינים. הוא מסביר כי לרוב התנהגותם ‏היא תגובה אופיינית להתנהגות בלתי הולמת של אותו ‏אדם. ‏

פרוהוף מונה את הגורמים להתנהגות אלימה של ‏דולפיננים כלפי האדם:‏

‏1.‏ חדירת אדם זר לטריטוריה (נחלה) של הדולפינן. ‏הדולפינים הינם בעלי חיים טריטוריאליים למדי, ‏ישנם כאלה שלא יתרגשו מחדירת מינים זרים, ‏לרבות האדם, אך ישנם אלה העלולים לתקוף. ‏

‏2.‏ פלישה (מכוונת או לא) למרחב האישי של ‏הדולפינן, כלומר כאשר מתקרבים אליו יתר על ‏המידה. ‏

‏3.‏ אי הבנה בתרגום האותות אותם משדר האדם או ‏אי מילוי ציפיותיו של הדולפינן בעקבות המפגש ‏עמו.‏

‏4.‏ תחרות על שליטה בדולפינן אחר שיצר קשר עם ‏אדם (קנאה).‏

‏5.‏ בקרה לא נאותה של תוקפנות כלפי האדם ‏בעקבות יחסי שליטה בלתי יציבים עם דולפיננים ‏אחרים.‏

‏6.‏ החצנת הבעת שליטה על גורמים בסביבתם ‏‏(שכעת האדם הוא אחד מהם).‏

יחסים מסוכנים - גם לדולפינים‏

נקודה לא פחות חשובה שאינה זוכה בתשומת לב ראויה, ‏היא העובדה שהאינטראקציה הרבה עם בני האדם ‏עלולה לפגוע גם בדולפינים. מפגשים עם בני אדם ‏טומנים לדולפינים סכנות רבות. ‏

נתמקד רק בנזקים במפגשים המתרחשים בתנאי ‏שבי. כשהדולפיננים נדרשים להיות כל הזמן ליד אנשים, ‏לחוש את מגעם ולספק את סקרנותם, הם חווים רמות ‏מצוקה אשר עלולות להוביל לבעיות בריאות ‏משמעותיות. בנוסף ללחץ ומצוקה אלה סובלים ‏דולפיננים רבים מתנאי מחייה ירודים, סביבת מחייה ‏קטנה מדי, בריכות מזוהמות, מזון נגוע והטרדות מצד ‏האדם. ‏

לאור תצפיות רבות מבקרים החוקרים בחריפות ‏אותם מרכזים המחזיקים דולפינים, ומדגישים כי ‏ההשלכות השליליות על מצב דולפינים תבואנה לידי ‏ביטוי הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. ‏

מיתוסים שמתנפצים כגלים על החוף

נראה כי הדולפיננים אינם חוששים מקרבתנו ובאים ‏במגע בשמחה עם ספינות, צוללנים ושחיינים. במשך ‏השנים אף נרקמו אגדות וסיפורי גבורה על דולפיננים ‏שהצילו אנשים מטביעה או מתקיפת כרישים, אך אין ‏הוכחות מוצקות לכך. ‏

מספר דעות רווחות בקרב החוקרים והביולוגים ‏הימיים, אשר מנסים לפרש את התנהגותם ה"טובה" ‏בסיפורים ואגדות אלה: יש המשערים כי ייתכן ‏שהדולפיננים רואים בכל אדם הנמצא במים בעל חיים ‏השרוי במצוקה, וזו הסיבה להתנהגותם שהתפרשה על ‏ידנו כעזרה. אחרים גורסים כי הנפת עצמים בעזרת ‏החוטם אל פני המים היא בעצם משחק עבור הדולפיננים, ‏ואין בפעולתם זו שום הגשת עזרה. ואולם רבים אינם ‏מסכימים אתם ומזכירים עדויות רבות לדולפינים אשר ‏סייעו בגופם לבן להקה מבוגר, חולה או פצוע, לעלות ‏לפני המים כדי לנשום, וכן דולפיננות אשר נצפו כשהן ‏מעלות את ולדיהם הרכים בצורה דומה.‏

בכל הנוגע לסיפורים שלפיהם דולפיננים נוהגים ‏להביא שחיינים וצוללנים השרויים במצוקה אל החוף, ‏חוקרים רבים טוענים כי פעולה זו אינה נשמעת הגיונית ‏שכן הדולפינן ינסה תמיד להתרחק מקו החוף ולא ‏להתקרב אליו.‏

דולפיני מלחמה

בסוף שנות ה-50 החל להירקם סודם העצוב מכול של ‏הדולפינים. הם הפכו לחיילים בשירות צבאות.‏

במשך אלפי שנים ניצל האדם את בעלי החיים ‏והשתמש בהם במלחמותיו. סוסים, פילים ואף כלבים ‏גויסו בעת הצורך לשורות צבאותיו. אך הדולפינים, יחד ‏עם יונקי ים אחרים, מנוצלים בדרך המכוערת והשנויה ‏ביותר במחלוקת. ‏

מחומשים בחומרי נפץ, מאומנים היטב לחפש אחר ‏מוקשים ולהשמידם, הדולפיננים מוכשרים להיות כלי ‏מלחמה בציי ארה"ב ורוסיה. זוהי המציאות העגומה של ‏דולפיני מלחמה המאומנים לחפש ולהשמיד מטרות ‏שנקבעו להם מראש. ‏

צבא ארה"ב החל לעבוד עם דולפיננים בסוף ‏שנות ה-50, כשהתפתח מחקר המערכת הסונארית של ‏הדולפינים. ניסויים רבים ושונים נעשו על דולפיננים ‏בשנים ההן כדי לגלות לאילו מרחקים הם יכולים לשחות ‏במהירות מסוימת, האם אפשר ללמד אותם להביא חפץ ‏מסוים מקרקעית הים תוך שימוש במערכת הסונאר ‏הטבעית ועוד. אנשי הצבא פשוט רצו להחליף ציוד יקר ‏וצוללנים אנושיים בבעל החיים האינטליגנטי תוך ניצול ‏תכונותיו. הדולפינים משתמשים בסונאר הטבעי שלהם. ‏הם מסוגלים לבצע צלילות חוזרות לעומק רב טוב יותר ‏מצוללנים אנושיים, ואנשי הצבא ראו בכל אלה ‏פוטנציאל אדיר למילוי צורכיהם. ‏

שלושת הבסיסים הראשיים של "צי היונקים ‏הימיים" האמריקני נמצאים בהוואי, סן דייגו וקי-וסט. ‏שם עוברים דולפינים סדרת אימונים בסיסית ‏‏(טירונות...), ואז נשלחים לבסיסים בהם ישרתו. במקרים ‏רבים הם נוסעים בכל העולם על מתקנים מיוחדים ‏המוצמדים למשחתות הצי, ואף מוטסים במתקנים ‏מיוחדים לאזורים הפעולה השונים בהם הם משרתים. ‏במלחמת המפרץ האחרונה למשל, חיו הדולפינים ‏במתקנים מסוג זה ולטענת הצבא זכו לאירוח של 5 ‏כוכבים שכלל מזון משובח, יחס חם מהצוות והמטפלים, ‏וטיפול צמוד כולל צחצוח השיניים...‏

האם כל זה באמת הכרחי?‏

בתחילת שנות ה-60, כשהתברר עד כמה ‏הדולפינים נבונים וכי הם מסוגלים ללמוד במהירות ‏וביעילות משימות שונות, החל הצי האמריקני במחקר ‏חשאי על דולפינים. תוך זמן קצר דלפו החדשות ‏המרעישות לתקשורת ודעת הקהל בארה"ב התנגדה ‏בתוקף לנושא, אך הצבא המשיך בתוכניותיו ובאימוני ‏היונקים הימיים.‏

הדולפיננים היו בווייטנאם, הם אומנו להתקדם ‏במהירות לעבר צוללנים וייטנמים ולדקור אותם בעזרת ‏דקר מיוחד שחובר לחרטומם. הם השתתפו גם במלחמת ‏המפרץ הראשונה, כש"פלוגת" דולפינים צללה במפרץ ‏הפרסי ונעזרה בחוש השמיעה המפותח כדי לאתר טילי ‏טורפדו תועים ולזהות מוקשים. הם היו שם גם השנה, ‏באביב 2003, במלחמת המפרץ השנייה.‏

ב- 1988 מאמנים שעבדו עם דולפיננים ופרשו מן ‏הצי חשפו את שיטות העבודה והשימוש בדולפינים. ‏חלקם הודו כי בעלי החיים זכו להשפלות שכללו מכות, ‏בעיטות ופעולות אחרות שאינן ראויות לא לבני אדם ולא ‏לחיות, למרות שהצי האמריקני מספר לכל המעוניין על ‏התנאים המצויינים להם זוכים היונקים הימיים, על דרכי ‏האימון והפעולה ועל כך שהדולפיננים כמעט ואינם ‏נתונים בסכנה במהלך עבודתם. ‏

הם הוסיפו כי דולפיננים שהגיעו ל"גיל פרישה" ‏פשוט שוחררו לים מבלי כל תקופת שיקום והסתגלות ‏לטבע. חלק מן הדולפיננים פשוט הצליח לברוח ‏מהמתקנים הימיים של הצבא, אך על חוטמם של חלק היו ‏מותקנים עדיין אביזרים גליליים ששימשו אותם ‏באימונים, דבר שמנע מהם אפשרות לאכול לאחר שברחו ‏וחרץ את גורלם.‏

עד כמה שהדבר נשמע מחריד, הדולפיננים הפכו ‏בעצם לטילי טורפדו חיים. הם אומנו להצמיד חומרי נפץ ‏לתחתית אוניות אויב, לאתר צוללני אויב ולהזריק ‏לגופם חומרים שונים, לזהות מוקשים ולסמנם ועוד. זו ‏היתה פעולתם העיקרית במלחמת המפרץ הראשונה.‏

במלחמת המפרץ השנייה "פתחו" הדולפינים ‏‏"צירים" עבור ספינות שהעבירו ציוד סיוע הומניטארי ‏לעיראק. הם גילו מוקשים וסימנו אותם לצוללנים אשר ‏פינו אותם. קפטן מייק טילסטון (‏Tillston‏), מומחה ‏לפירוק פצצות בצי האמריקני, מסביר כי הדולפיננים ‏מאומנים לסמן את המוקש אך לא להגיע ממש עד אליו, ‏כך שבעצם הם אינם נמצאים בסכנה ממשית... אך הסכנה ‏האמיתית מופנית דווקא כלפי הדולפיננים החיים באזור. ‏הדולפינים כאמור הם בעלי חיים טריטוריאלים, ויש ‏חשש כי המקומיים ינסו לגרש את ה"חיילים" שהגיעו ‏לאזור בשירות האדם, ויפעילו בשוגג את המוקשים ‏שבמקום.‏

יש סכנה פוטנציאלית נוספת לחיי אוכלוסיית ‏הדולפיננים הטבעית הכרוכה בפעילות זו של ‏הדולפיננים ה"חיילים". מאחר שגם בצד האמריקני וגם ‏בצד הרוסי משתמשים בדולפיננים - בזמן עימות כל צד ‏ינסה לחסל את דולפינני האויב, מבלי לדעת בעצם מי ‏שייך למי. אחד המפקדים בצי האמריקני, דאגלס ברנט ‏‏(‏Burnett‏), אמר בזמנו כי "בזמן עימות עוין ייתכן שלא ‏תהיה ברירה אלא להשמיד דולפינים או יונקים ימיים ‏אחרים שיהוו איום על חיילי הצי". הוא הוסיף ואמר כי ‏‏"תיתכן אף קבלת החלטה של הרעלת המים סביב ‏הספינות כדי להסיר איום של מתקפת דולפינים עוינים, ‏דבר אשר ללא ספק יזעזע את האיזון האקולוגי באותו ‏אזור".‏

מקורות בכירים שהעדיפו לא להיחשף משערים ‏כי מחקרי הצי מתמקדים כעת ביכולתה של המערכת ‏הסונארית המתקדמת של הדולפינים לזהות טילים ארוכי ‏טווח תת-מימיים. אם כל זאת אינו מזעזע מספיק, גובר ‏היום החשש כי גם רוסיה נערכת בצורה דומה תוך ניצול ‏יכולות הדולפיננים.‏

חבל שליונקים ימיים בעלי אינטליגנציה גבוהה זו לא ‏ניתנה ההחלטה אם לשרת את האדם, להסתכן ולהקריב ‏את חייהם עבורו, או להמשיך ולצלוח את האוקיינוסים ‏בלהקות. פשוט לחיות את חייהם לא באקוואריומים ‏ובריכות אלא בים פתוח, ואם רוצה הגורל - להניף ‏סנפיר לשלום לעבר ספינה או צוללן אקראי.‏

‏ ‏

‏10 דברים על דולפינים ‏

1. דולפינים זכרים מקיימים יחסי מין הומוסקסואלים.‏
2.  אבותיהם הקדומים של הדולפינים היו יונקים ‏יבשתיים. ‏
‏3. הדולפין כמעט ואינו לועס את מזונו אלא בולע אותו ‏כמעט שלם.‏
4. בשיניו הוא משתמש כדי לתפוס את טרפו וכדי ‏‏"לתרגם" גלי קול (בעזרת מנגנון שעדיין איננו ברור כל ‏צורכו למדענים).‏
5. הלווייתן הקטלני (‏Killer whale‏) הוא בעצם דולפין, ‏כלומר הוא שייך למשפחת הדולפיניים (ששייכת בעצמה ‏לסדרת הלווייתנאים). ‏
6. למרות שמו המאיים והעובדה כי הוא נחשב לטורף ימי ‏ממדרגה ראשונה, מעולם לא הזיק הלווייתן הקטלני ‏לאדם.‏
7. הדולפין יכול להגיע למהירות של כ- 40 קמ"ש לפרקי ‏זמן קצרים.‏
8. ישנם מיני דולפינים שלהקותיהם יכולות למנות כ- ‏‏3,000 פרטים.‏
9.בזמן השינה רק חצי ממוחם של הדולפינים ישן ואילו ‏השני נותר ער, וזאת בשל העובדה שהם צריכים לנשום ‏אוויר. ‏
10. ולדות הדולפינים נולדים בדרך-כלל ב"לידת עכוז": ‏תחילה הזנב ולאחר מכן הגוף.‏

ביבליוגרפיה:
כותר: סודות של דולפינים
מחברת: פשינסקי, שירז
תאריך: אוגוסט 2003 , גליון 60
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הערות לפריט זה: 1. שירז פשינסקי למדה מדעי בעלי חיים בפקולטה לחקלאות ברחובות ומטפלת במחלקת הטורפים בספארי ברמת-גן. חובבת חתוליים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית