הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחלים > איכות מיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחליםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > משק המים
אדם טבע ודין : אגודה ישראלית להגנת הסביבה


תקציר
נייר עמדה של אגודת אדם טבע ודין שענינו משבר משק המים בישראל. במסמך נדונה בעיית שאיבת היתר וזיהום מקורות המים של ישראל והפתרונות המוצעים.



לשמור על המים בישראל
מחברים: -; אדם טבע ודין : אגודה ישראלית להגנת הסביבה


ההרעה במשק המים בישראל נובעת מחלחול מי שפכים למקורות המים ומשאיבת יתר הגורמת להמלחת הקרקע ומי התהום. קיימים פתרונות רבים למצב: הרחבת היצע המים השפירים, אכיפה נכונה של מניעת זיהום, חיסכון במים ועוד. אם לא יינקטו פתרונות אלו מייד, זה עלול להיות מאוחר מדי…

משק המים נמצא כיום במשבר החמור ביותר בתולדות המדינה. מפלסי כל מקורות המים שלנו ירדו לשפל שלא היה כמותו. יתרה מזו, בשנים האחרונות ניכרת הרעה חמורה באיכות המים. הרעה זו נובעת משתי סיבות עיקריות: חלחול מזהמים, תוצרי הפעילות האנושית, למקורות המים, וכן שאיבת יתר.


 

שפכים במקורות המים


הגורם העיקרי לזיהום המים הוא הזרמת שפכים לא מטופלים לסביבה. שפכים אלו מוצאים את דרכם למקורות המים העיליים (נחלים, כינרת) ולמי התהום. בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בהקמת מתקנים לטיפול בשפכים, אך עדיין יש מקומות רבים בהם אין טיפול בשפכים, או שהטיפול אינו מספיק. יש לציין, כי שפכים תעשייתיים מהווים אחוז קטן יחסית מנפח השפכים העירוניים, אך בשל תכולת החומרים הרעילים בהם, הנזק מהם עלול להיות חמור בכמה סדרי גודל.
כשמדובר במי תהום, אנו משלמים היום על חטאי העבר. בשל החלחול האיטי דרך הקרקע, הזיהום מגיע אל המים רק כעבור שנים רבות, לעיתים לאחר שמקור הזיהום כבר סולק מהמקום. הזיהום שנמצא לאחרונה במספר רב של בארות באזור המרכז (גבעתיים, רמת השרון ועוד) הוא דוגמה לכך, ויש להניח כי בעתיד המצב עוד יחמיר.


 

שאיבת יתר והמלחת מי התהום


מצבו החמור של משק המים נובע גם מהפער המתמשך לאורך השנים בין צריכת המים הכללית לבין המשאבים הטבעיים הקיימים לאספקת צריכה זו. על פי הערכות, קיים פער של מעל 100 מיליון מטר מעוקב (מלמ"ק) לשנה בין היצע המים לבין הביקוש. פער זה מביא לשאיבת יתר מכל מאגרי המים וכתוצאה מכך, לגירעון מצטבר ברזרבות המים במאגרים.
המקורות העיקריים למים שפירים הם הכינרת, אקוויפר החוף, אקוויפר ההר וקידוחים מקומיים. בסך הכל ניתן להפיק ממקורות אלה עד 1,800 מליון מ"ק בשנה, בהתאם לרמת המפלסים ולכמות המילוי החוזר באותה שנה.
צריכת המים מתחלקת בין שלושה מגזרים: ביתי, תעשייתי וחקלאי. התפלגות הצריכה היא: כ- 30% לצריכה ביתית, כ- 6% לצריכה תעשייתית וכ64%- לחקלאות. סך כל צריכת המים עומדת על כ2- מיליארד מ"ק לשנה, מתוכה כ280- מלמ"ק מי קולחין המשמשים לחקלאות, והיתר מים שפירים.
על פי התחזיות, צריכת המים תעלה בשנים הקרובות במגזר הביתי, בגלל גידול באוכלוסייה והעלייה בצריכת המים לנפש. הגידול מוערך בכ500- מליון מ"ק לשנה, עד שנת 2020.
שאיבת יתר גורמת להמלחת מקורות המים והמלחת מי התהום, של אקוויפר ההר ושל אקוויפר החוף. המלחת מקורות המים היא האיום החמור ביותר על איכות מי השתייה בארץ, היום. נתוני השירות ההידרולוגי מצביעים על קיומו של תהליך המלחה הדרגתי של אקוויפר החוף בכלורידים.


 

כשלים ניהוליים


המשבר הנוכחי של משק המים הוא תולדה של שנים רבות של כשלים ניהוליים במשק המים ואוזלת יד של מנהיגי משק המים וקובעי המדיניות. כבר בשנת 1990 הצביע דו"ח מבקרת המדינה על רבות מהתופעות שהביאו למצב החמור, אך למרות הביקורת הנוקבת, לא ננקטו צעדים מתקנים.
חלק מהכשל בטיפול במשק המים נובע מכך שהסמכויות לטיפול במים מפוזרות כיום בידי מספר גדול של רשויות: משרד הבריאות, משרד התשתיות, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הפנים, משרד החקלאות ומשרד האוצר, שהאינטרסים שלהן לא תמיד עולים בקנה אחד ולפעמים אף מנוגדים. יש צורך בריכוז הסמכויות בידי רשות מים לאומית, שתהיה בעלת סמכויות חוקיות, אשר יאפשרו לה החלטה מחייבת ויכולת הכרעה.


 

הפתרונות


הפתרונות הם: מניעת זיהום מקורות המים והבטחת איכות מי השתייה
כדי להבטיח שמירה על מקורות המים, יש למנוע הזרמת מזהמים לסביבה ולפתור את בעיית שאיבת היתר .
1. הגברת האכיפה על מזהמים –הזרמת שפכים עירוניים, תעשייתיים וחקלאיים, היא המקור העיקרי לזיהום מקורות המים. על מנת למנוע הזרמת שפכים, יש להגביר את האכיפה ולהחמיר את האמצעים הננקטים נגד רשויות ומפעלים שאינם מטפלים בשפכיהם כראוי.
2. שימוש במי קולחין בחקלאות ובתעשייה – טיהור מי שפכים ושימוש במי קולחין בחקלאות ובתעשייה, יתרום למניעת זיהום הסביבה ומקורות המים. אולם, שימוש מתמשך במי קולחין באיכות הנדרשת כיום, עלול לגרום לנזקים קשים. אחת הבעיות החמורות הנובעת משימוש ממושך במי קולחין היא המלחה של הקרקע ושל מי התהום. כדי למנוע נזקים אלה נדרש:
בטווח הקצר: לטפל בכל מי השפכים ברמה הגבוהה ביותר (טיפול שלישוני), שתאפשר שימוש בלתי מוגבל לחקלאות, לפי קריטריונים שנקבעו על ידי משרד הבריאות.
בטווח הארוך: להתפיל את מי הקולחין לרמה של מי שתייה, כדי למנוע את הנזקים הנגרמים משימוש מתמשך במי הקולחין .
3. ניקוי מקורות מים שזוהמו - מספר גדול של בארות בארץ נסגרו על ידי משרד הבריאות בשל זיהומים מעל לריכוז המותר בתקנות איכות מי שתייה. טיוב בארות שזוהמו ימנע התפשטות הזיהום באקוויפר אף יביא לניקוי האזור המזוהם.
4. הקמת מערכת ניטור של האקוויפרים – כיום אין מעקב וניטור מסודרים אחרי איכות מי התהום. בדיקות איכות המים המבוצעות הן נקודתיות ומתייחסות לקידוח ספציפי המשמש לשתייה. מתוך מדידות אלה לא ניתן לקבל תמונה אמינה ומדויקת של מצב האקוויפר כולו. מידע כזה הוא חיוני, בעיקר באזור המרכז (מעל אקוויפר החוף), המאוכלס בצפיפות ובו מתקיימת פעילות אנושית עירונית ותעשייתית אינטנסיבית.
5. הבטחת איכות מי השתייה המסופקים לציבור - תקנות מי שתייה, אשר הותקנו על ידי משרד הבריאות, מגדירות את הרמות המותרות של חומרים כימיים ושל מיקרואורגניזמים במים. לאחרונה הוכנסו מספר שינויים בתקנות הקיימות, המקרבים אותן לסטנדרטים המקובלים במדינות מפותחות. אולם תדירות הבדיקות עדיין נמוכה מהרצוי, חלק מהתקנות מחמירות פחות מהמקובל במדינות המפותחות, וקיימים מספר מזהמים פוטנציאליים שלגביהם אין תקנות אגודת 'אדם טבע ודין' עתרה לבג"צ במטרה להביא להקמת מתקן סינון למי המוביל הארצי, כנדרש בחוק. הקמת המתקן חיונית להרחקה יעילה של מיקרואוגניזמים פתוגניים (מחוללי מחלות), בעיקר ציסטות של טפילים חד תאיים שהחיטוי בריכוזים המותרים אינו משפיע עליהם ותאפשר הפחתת כמות תרכובות הכלור המשמשות לחיטוי המים.
בעיה נוספת היא הדיווח לציבור. כיום הציבור הרחב אינו מקבל מידע על איכות המים המגיעים לבתים. בשל הפרסומים הרבים על הרעה באיכות המים בקידוחים והיעדר אינפורמציה ברורה על איכות המים, גובר החשש וחוסר האמון של הציבור במי הברז. על הרשויות להקים מערכת שתספק אינפורמציה על איכות המים המסופקים לתושבים, שתהיה זמינה לקהל הרחב. אגודת 'אדם טבע ודין' פועלת ליזום חקיקה ולנקיטת פעולות הסברה ברשויות, בנוגע לחשיפת מידע נגיש וברור לציבור על איכות מי השתייה.


 

הרחבת היצע המים


ניתן להביא להרחבת היצע המים על ידי צמצום הביקושים מחד והרחבה של היצע המים מאידך:
1. מיצוי פוטנציאל מי הקולחין - טיפול במי שפכים והמרתם במים השפירים המשמשים כיום בחקלאות יאפשר תוספת מים זמינים לשתייה. כיום מיוצרים בארץ כ- 400 מלמ"ק מי שפכים בשנה. כ250- מלמ"ק מתוכם מנוצלים, והיתר מטופלים אך אינם מנוצלים או שאינם מטופלים כלל. בסך הכל כ150- מלמ"ק מים בשנה אינם מנוצלים ומוזרמים לערוצי נחלים ולים. לשם המחשה, כמות זו היא שוות ערך לכמות המים המיוצרת ב- 3 מתקנים גדולים להתפלת מי ים.
2. רפורמה בחקלאות– החקלאות צורכת כיום מעל 60% מכלל המים השפירים. נדרשת קביעה של מדיניות לגבי החקלאות וערכה המוסף (ריאות ירוקות, שטחים פתוחים, דרך חיים וכיו"ב) ומכך גזירת הקיצוץ הנדרש בהקצאת מים שפירים לחקלאות.
3. ניצול מים מליחים – מים מליחים הם מים שתכולת הכלור בהם עולה על 400 מ"ג לליטר. קיימים בארץ מספר אזורים בהם יש מקורות מים מליחים, בדרגות שונות. כיום מנוצלים כ100- מליון מ"ק של מים מליחים, חלקם לשימוש חקלאי וחלקם מסופקים כמי שתייה (בעיקר באזור הנגב והערבה), לאחר התפלה או מיהול במים שפירים. כמות המים המליחים שאינם מנוצלים כיום מוערכת בכ100- מלמ"ק. להתפלת מים אלה עדיפות גבוהה, כיוון שמדובר בתהליך זול בהשוואה להתפלת מי ים, המתבצע בסמוך למקום האספקה.
4. טיוב בארות –כמות המים בבארות שנפסלו לשתייה עקב זיהום, מוערכת ב- 100-150 מלמ"ק. יש לציין כי טיהור מים אלה והחזרת הבארות לשימוש זולה מהתפלת מי ים.
5. חיסכון במגזר העירוני – מניעת אובדן מים מהצנרת העירונית וצמצום בצריכת המים העירונית עשויות להביא לחיסכון ניכר במים:
- מניעת אובדן מים מצנרת עירונית: על פי הערכות, יש אובדן של כמויות עצומות של מים (100-200 מלמ"ק לשנה) בצנרת העירונית, כתוצאה מדליפות עקב צנרת ישנה ובעיות תחזוקה.
- צמצום בצריכת המים בבתים באמצעים הבאים: התקנת מכלי הדחה חסכניים, שימוש בגידולים שאינם עתירי מים בגינות והשקיה בשעות נכונות, שטיפת מכוניות במים ממוחזרים וכדומה. כל אלה עשויים להביא לחיסכון של 50-100 מלמ"ק בשנה.
התפלה: התפלת מים צריכה להתבצע לאלתר, במקביל לכל הפעולות האחרות שנמנו לעיל. התפלת מי ים היא תהליך יקר יותר מהתפלת מים מליחים או מי קולחין, ויש להתייחס להשפעות הסביבתיות הנובעות ממנה, הן של זיהום האוויר עקב צריכת חשמל גבוהה בתהליך והן של תפיסת שטחים פתוחים קרוב לים.






אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: לשמור על המים בישראל
מחבר: -
שם  הפרוספקט: אדם טבע ודין : אגודה ישראלית להגנת הסביבה - נייר עמדה
מחבר: אדם טבע ודין : אגודה ישראלית להגנת הסביבה
הוצאה לאור: אדם טבע ודין : אגודה ישראלית להגנת הסביבה
הערות לפריט זה: נייר עמדה של אגודת אדם טבע ודין
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית